הסיפור שכתבתי היה לא משהו, אך מלא בחדוות יצירה והתלהבות. הייתי בת 19. הקראתי אותו לקרוב משפחה יקר. שאל- "בשביל מה את כותבת? מה המטרה?"
קרא עודעם השנים למדתי לראות אחרת את התהליך והמשמעות של היצירה. ציירתי את הדיוקן העצמי הזה כאשר הייתי בסביבות הגיל 11 וחצי. כשנה וחצי אחרי שעלינו לארץ. ציירתי אותו על הצד השני של הקרטון מקופסת קורנפלקס.
קרא עודהמטופלת שלי, שושי (שם בדוי) סיפרה שגיסתה כמו כוס חרסינה משובחת. שבעלה תמיד נותן לה אותה כדוגמא. גם מגדלת ילדים וגם עובדת. עושה ספורט. נראית נפלא. מרוויחה הרבה.
קרא עודמוזר שהרבה פעמים קשה לנו לראות את היכולות והחוזקות שבנו. אותם אנחנו משייכים, לעתים, לשקר או הטעיה עצמית. הרבה פעמים אנשים מרגישים מבוכה להגיד על עצמם דברים טובים בכל רם.
קרא עודמציעה שנשים ברחובות פחים צהובים למיחזור מחשבות. לצד הפחים הכחולים למיחזור נייר ופחים כתומים למיחזור פלסטיק.
קרא עוד"את לפעמים מעצבנת אותי" אמרה לי המטופלת. "מעצבנת?"- חלק סמוי בתוחי נחרד- הינה, ידעתי, אני מטפלת גרוע.
קרא עודמטפלת רגשית בהבעה ויצירה. יש דברים שקשה לבטא בצורה ורבלית. בטיפול דרך יצירה, בנוסף לדיבור, אנחנו יכולים לבטא את הרגשות שלנו בעזרת צבעי גואש, פלסטלינה, תנועה, מילים של שיר אהוב. ללא שום צורך בידע או נסיון באמנויות.